הרצל עיוואן | דפס

הרצל עיוואן | דפס

הרצל עיוואן. צילום: יוסי אלוני

דפוס דנה ברחוב דיזנגוף בתל־אביב הוא בית הדפוס היחיד שפועל בישראל עוד מלפני קום המדינה. כיום מפעיל אותו הרצל עיוואן, שהחל לעבוד במקום לפני כארבעים שנה. הרצל לא מוותר על שום יום שבו מכבשי הדפוס עובדים בתפוסה מלאה,

אך הוא מבין שככל הנראה יזכה גם לנעול את השערים.

"אין לי דור המשך שיפעיל את המקום הזה", הוא אומר. "הילדים שלי לא ייקחו את העסק ויפעילו אותו אחריי. שלושתם הלכו למקצועות אחרים. אחד עורך דין, השני בהייטק, השלישי רואה חשבון. הצפי שלי הוא שאחרי המפעל ייסגר."

לא שחסרה להרצל עבודה, אך חסרים עובדים צעירים שרוצים להיכנס לעולם הזה. "הצעירים המעטים שעובדים בתחום למדו להפעיל מכונה וללחוץ על הדפסה. אין להם מושג בהתאמת צבעים או בהכנת עיצוב. אני רואה איך הצעירים עובדים.

הם לוקחים מסמך, שמים במחשב, לוחצים על הדפסה ומה שיצא יצא. אני לא עובד ככה."

הרצל עיוואן הגיע לעבוד בדפוס דנה כשהיה נער. "בתור חניך של תנועת הנוער העובד והלומד יצאנו לעבודות, ומצאתי עבודה בבית הדפוס. עבדתי אצל ניסים דנה שהיה בעל המקום, ונשארתי שם תקופה ארוכה. בשנות השבעים התחתנתי ורציתי לפתוח בית דפוס עצמאי משלי, לעבוד לבד ולפרנס את משפחתי. אבל ניסים אמר לי 'הרצל, עזוב שטויות, תיכנס איתי שותף וננהל יחד את העסק'. לפני שלושים שנה הוא נפטר ואני ממשיך לנהל את המקום."

"פעם היו מדפיסים 300 או 400 הזמנות לאירוע.

היום שולחים בווטסאפ ומדפיסים כמות קטנה. אז אני עושה לאנשים דיל של 100 הזמנות"

מה ההבדל בין העבודה בדפוס לפני ארבעים שנה לעבודה היום?

"היקף העבודה לא השתנה, אבל צורת העבודה והצרכים השתנו. כשהתחלתי את דרכי בתחום, בתי הדפוס היו נותנים מענה להרבה עורכי דין. הם היו קליינטים רציניים של עולם הדפוס. היו באים להדפיס תיק, תצהיר, מעטפות ומסמכים עם לוגו, כרטיסי ביקור, כל הניירת המשרדית. היום כבר לא צריכים להדפיס לעורך דין כל מסמך, אבל יש עבודה אחרת."

"גם בהדפסות ספרים יש שינויים. פעם לא היו מדפיסים ספרים במספר נמוך. מי שהיה מוציא ספר היינו אומרים לו שעד שמרכיבים את התבנית להדפסה, השבלונה והכריכה – לא משתלם לעשות את זה בשביל פחות מעשרת אלפים עותקים.

בעידן הדיגיטלי זו לא בעיה. אני יכול לעשות גם הדפסות מוגבלות של 100 עותקים לספר.


"הדפסות לאירוע כמו חתונה או בר־מצווה – פעם היה ברור שמי שיש לו אירוע מדפיס 300 או 400 הזמנות לשלו ח לכל האורחים. פחות מזה פשוט לא היה משתלם. היום אנשים שולחים בווטסאפ לכל המשפחה והחברים, מדפיסים כמות קטנה כדי לשמור באלבום או לתת לכמה בני משפחה קרובים ביד. אז אני עושה לאנשים דיל של 100 הזמנות. מה שכן הולך באירועים, ונעשה נפוץ אפילו יותר מההזמנה – זה התפריט. אנשים אוהבים להדפיס תפריט לכל אירוע, שיהיה מונח על כל השולחנות.

אוכל זה הדבר הכי חשוב, ככה מתייחסים לזה."


ועדיין יש מי שמעדיף לבוא אליך ולא למדפיסים הצעירים.

"כן. כל עוד אני פה, עובד ופועל יש ביקוש לעבודה שלי. מי שבא אליי רוצה את הטאץ' שלי. אם נראה לי שהגודל של האותיות לא נכון, הצבע לא מתאים – אני אומר. אני לא מוכן להדפיס דברים שלא עוברים את הביקורת שלי."


ניסית להעביר את הידע הזה לאחרים כד י שישמר ו על הייחודיות של מקצוע הדפוס?

"אין היום הכשרה מקצועית לזה. בעבר לימדתי את המקצוע בבית הספר אורט. היום לא מתעסקים בדפוס הכתוב. גם אלה ששילמו על הקורסים שהעברתי, עם יד על הלב, אני חושב שהם לא קיבלו את ההכשרה המלאה.

זה דור אחר. היום מעדיפים להוריד משהו למחשב, להדפיס וזהו. לא רוצים להתעכב על כל פרט."

Share by: